חלוקת רכוש בגירושין

ברוב המכריע של המקרים הנדונים על ידי בית המשפט לענייני משפחה בחלוקת רכוש בגירושין, ההכרעות בדרך כלל מתבססות על חלוקה שוויונית. בית המשפט יחלק את כל רכושם הזוגי של בני הזוג (ויקצה את חובותיהם הזוגיים) על סמך החלטת השופט מה הוגן לשני בני הזוג לפי העובדות המיוחדות של כל מקרה. בגלל גישה זו של כל מקרה לגופו, חשוב לציין ש"שוויוני" אינו אומר בהכרח חלוקה שווה (50-50).

חלק מהקווים המנחים את בתי המשפט לענייני משפחה כוללים:

• כמה זמן נמשכו הנישואין.
• גילו של כל אחד מבני הזוג ובריאותו הפיזית והנפשית.
• כל הכנסה או רכוש שהביאו מי מבני הזוג לנישואין.
• רמת החיים של בני הזוג במהלך נישואיהם, וכל זמן והוצאה שבן הזוג צריך לקבל את ההשכלה וההכשרה הדרושים כדי להגיע לרמת חיים דומה.
• הוראות כלשהן בהסכמי ממון או הסכמים לאחר נישואין בכתב שעסקו באופן שבו יחולק רכושם של בני הזוג אם יתגרשו.
• הנסיבות הכלכליות הכוללות של כל אחד מבני הזוג.
• הכנסתו ויכולתו של כל אחד מבני הזוג להשתכר על סמך השכלה, הכשרה, ניסיון, משך היעדרות כלשהי משוק העבודה ואחריות הטיפול בילדי בני הזוג.
• האם מי מבני הזוג עיכב הצלחה בקריירה  במהלך הנישואין כדי לטפל בילדים או לתמוך בבן הזוג השני.
• תרומות של כל אחד מבני הזוג לחינוך או לכוח ההשתכרות של בן הזוג השני.
• תרומות של כל אחד מבני הזוג לרכישה, שמירה או שיפור רכוש משותף.
• פעולות של כל אחד מבני הזוג שעלולות לבזבז את רכוש הנישואין.
• השלכות המס של כל חלוקת רכוש מוצעת
  הצורך של הורה עם משמורת פיזית על ילד להחזיק או לגור בבית הנישואין, וכן
  החובות וההתחייבויות של כל אחד מבני הזוג.